פנויה להרצאות- איך סטוריטלינג יהפוך כל הרצאה למרתקת

אולי הרגע שבו הכי התרגשתי מהעבודה שלי ומהיכולת לספר סיפור הגיע אליי דווקא בהפתעה מוחלטת

פנתה אליי בחורה מהממת,

ואמרה לי:

"את בטח תצחקי, אבל קיבלתי משימה בקורס מנהלים, לעשות הרצאת טד ואני אובדת עצות, חשבתי לעשות על ספורט,

אבל אני לא יודעת איך מספרים סיפור, אני רוצה שאת תעשי לי- את ה Story ואת המצגת"

ברור שצחקתי, נכון אני עושה סטוריטלינג כחלק מאסטרטגיה למיתוג, אבל להרצאת טד של 10 דקות ועם מצגת.

אחרי כמה שכנועים ותחנונים, נעתרתי, למה לא, אני אוהבת אתגרים…

ואני אגלה לכם סוד- אני לא מפחדת מכשלון,מבחינתי זה חלק מהדרך

הרצאת טד, פעם ראשונה- מתחילים

הדבר הראשון שעשיתי- שלחתי אותה להשתתף בהרצאות האלה ולחזור אליי עם נתונים יבשים:

זמן ההרצאה, כמות הסליידים במצגת והנושאים עליהם מדברים

כשהיא חזרה אליי כעבור שבוע עם הנתונים, התיישבנו לעבוד…

האמת שהניסיון שלי עם סיפורים ששוכבים אצל אנשים ואיך להוציא אותם מהם,

כבר די גדול, לפעמים זה מילה אחת שנזרקת לאוויר, מתוך כל מה שהם רצו או חשבו לספר על עצמם,

לפעמים הם מתמסרים והסיפור בא בקלות

במקרה הזה- זו מילה שנזרקה לאוויר, מתוך עמודים שלמים שכתבתי, על היום-יום והתפקיד שלה בניהול ועל ספורט

ניסיתי לבדוק את מקום הספורט בחיים של הלקוחה היפה והמוצלחת שאיתי בזום,

כדי להגיע לאיזושהי תובנה שתרתק את האנשים בהרצאה, שהרי כל כך הרבה דובר על ספורט

מה עוד יש לספר

חשבתי- אולי נדבר על היכולת של הספורט לסייע בעבודה תובענית כמו שלה,

אולי על הצורך לשלב ספורט בארגונים גדולים כדי לשמר עובדים

על תחושת הבטחון וההישגיות של הספורט ואיך זה תורם להצלחות במשרד

שום דבר לא עורר בי הרגשה של פיצוח,

אבל אז,

פתאום נפלט לה, למיס פרפקט, איזה גמגום על הקשיים שלה כילדה, בגלל הפרעות הקשב והכשלון שלה בלימודים.

סטופ כדור הארץ, אמרתי לה!!!!

למה מילאתי עמודים עד עכשיו בניסיון נואש לרתק קהל, כשבעצם הגעת משם- מהמקום הבודד והמתסכל הזה,

עד לכאן- מנהלת מחלקה גדולה בארגון ציבורי גדול.

למה אנחנו מקשקשות על העבודה המצוינת שאת עושה ולא על הדרך שעשית???

האמת הפנימית מפצחת כמעט כל Storytelling

שתבינו משהו חשוב,

לאנשים לא אכפת, כמה טובים אתם, כמה אתם יעילים, למי תרמתם ואיך אתם מלאי מוטיבציה ומשתפרים.

זה לא תופס ולא מעניין, במקרה הטוב מרדים, במקרה הרע מייצר אנטגוניזם.

הבת שלי- אמרה לי פעם- "אמא רוברט (המחנך שלה) הביא את החבר שלו לספר על החיים שלו בצבא,

הוא לא הפסיק להלל ולשבח את עצמו- הרגשנו כל כך קטנים ולחוצים לידו- שכל המוטיבציה ירדה לנו

אחרי ההפסקה, כמעט אף אחד לא חזר להרצאה, כולם התעייפו…

אם אותו חבר עם קריירה צבאית מפוארת, היה לוקח אותם לאמת הפנימית- לפחדים שלו, ללחצים- לבקרים הקשים, לרגעים שהוא לא הרגיש מספיק טוב,

הם היו מזדהים איתו מהמקום הכי אמיתי שלהם ונשארים מרותקים עד סוף ההרצאה

כי הניצחון שאנחנו כל כך אוהבים להתפאר בו ולחלוק עם כולם- הוא רק העטיפה – יפה ושטוח

לא באמת משהו להתפאר בו.

הדרך לניצחון – המאבק, הייאוש, התקווה והחלום- הם הסיפור שצריך לספר

נחזור ללקוחוה שלי

"בואי נשאר שם רגע"- אמרתי לה- בכישלון!!!

"זה לא משהו שאני רוצה לדבר עליו בהרצאה, אני לא צריכה שיחשבו שאני מסכנה…"

"אל תדאגי" עניתי- "לא נתעכב על כל כשלון נעביר רעיון, שיחבר את כולם"

ואז היא שפכה-

על הקושי של להיות אז עם הפרעות קשב לא מאובחנות, על זה שלא היה לה שום כישור אחר כדי לחפות על הקשיים.

היא לא היתה ספורטיבית, לא יצירתית, וגם לא היתה אז יפה ונשית.

כשלון חרוץ, במלוא מובן המילה!!!

היא זכרה בפרטי פרטים איך שהיא צעדה לעבר הכשלון בבגרויות בראש מורם ובכניעה מוחלטת

הפער- בין מה שהיא חלמה להיות וידעה שהיא מסוגלת, לבין מה שבא לידי ביטוי, היה כל כך גדול

היא שקלה לוותר,

אבל הקול הפנימי אמר לה- אין מי שירים אותך בחיים האלו, אין לך כישורים לפתח, זה רק את,

תרימי את עצמיך

לצמוח מתוך קושי

איך היא טיפסה כל כך גבוה מגירעון כל כך עמוק, זה כבר ההרצאה שלה

קראנו לה- "לצמוח מתוך קושי" והנרטיב היה, התבנית שהיא אמצה- שקושי הוא המקדם הכי מהיר להצלחה,

כלומר- אם אתם רואים אתגר או קושי, תגשו אליו, כי לצלוח אותו, שווה התקדמות– ואם אתם עוקפים קשיים- כנראה אתם נשארים ברדודים…

"אם קשה לך- סימן שאתה בעליה" כזה – רק על מוטיבציה של 200%

הסיפור היה כל כך מוצלח- וכל כך מפתיע שהקהל נעמד לחבק, את מלכת הקרח

מיס פרפקט- שהראתה באומץ רב, כמה הכל לא באמת פרפקט- אף פעם

היא לא הפסיקה להודות לי-

זה הסיפור שלך- אמרתי לה,

וזה האומץ שלך לספר אותו,

אני רק הייתי כדי לשמוע ולדייק אותו- לעגל אותו ל- STORY

אז אני התרגשתי והכנתי מזה בלוג

וגם החלטתי- שלמה לא- סיפור זה סיפור ומהיום אני מוכנה להכין גם הרצאות מרתקות

שצריכות סיפור

אני כאן בשבילכם, גם אם אתם חושבים שאין שום דבר עמוק מסתתר